<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תענית</h1>
<h2>דף יט:</h2>
הלכתא בטלה מגלת תענית והלכתא לא בטלי, בחנוכה ובפורים לא בטלי ובשאר יומי בטלי ומותר להתענות בהם. איכא דמקשי כיון דחו"פ לא בטלי ולפניהם ולאחריהם נמי לא בטלו למה תקנו תענית י"ג אדר ואמרו דלא ידיענן מאן תקן ומהלכה אסור בתענית מדפריך [תענית י"ח ע"ב] אילימא בני ארביסר וקרי בתליסר יום נקנור הוא פי' ואסור להתענות בו. ויש משיבין שהי' יום צער להם בימי מרדכי שמלחמה עשו בו ביום ונחו בי"ד וזכר לאותו צער תקנו התענית והשמחה בי"ד כאדם שיוצא מצרה לרוחה ואינו דומה לשאר תענית אלא זכרון לנס שנעשה בו. ואני הכותב אומר שלא נתקן התענית אלא שיהיו זריזים למקרא מגלה לשמעה ולא יתעסקו באכילה, ולית בי' אסורא להתענות דאע"ג שחו"פ לא בטלו לפניהם ולאחריהם בטלו ומסתבר הכי כדאמרינן [שם] יום טוריינוס וכו'. ובהל' פורים נאריך בזה.
